החלטה בתיק רע"א 4723/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה) מיום 21.4.05 בתיק ע"א 2400/03, בגדרו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא שבח) מיום 29.5.03 בתיק אזרחי 197103/02, שבו נתקבלה בחלקה תביעת המשיב כנגד המבקש. פסק דינו של בית משפט השלום ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, וזאת בהסכמת הצדדים. 

ב.        (1) המבקש הוא עו"ד ותיק המתמחה בדיני נזיקין. המשיב נפצע בתאונת עבודה ופנה אל המבקש בבקשה לייצגו, ואכן הוגשה תובענה נזיקית לבית משפט השלום. לאחר שמיעת ההוכחות קבע בית משפט השלום כי המשיב זכאי לפיצוי בסך 408,600 ש"ח.

           (2) המבקש ערער בשם המשיב לבית המשפט המחוזי. ערעור המשיב נדחה ללא צו להוצאות.

           (3) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נתבקש בית משפט זה ליתן רשות לערער. הנתבעים הגישו מטעמם ערעור שכנגד. בית המשפט החליט לדון בשני הערעורים לגופם, ובפסק דינו הפחית במידת אשמו התורם של המשיב לנזקו, וקבע כי על הנתבעים לפצותו פיצוי נוסף העולה לסך של 970,686 ש"ח.

           (4) בין המבקש למשיב לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב ולאחר קבלת פסק דינו של בית משפט זה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך. המשיב טען, כי  סוכם במפורש שהמבקש יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 20% כולל מע"מ מסכום הפיצוי הסופי לו יהיה המשיב זכאי. מנגד, טען המבקש, כי סוכם על שכר טרחה כמקובל בענף, ושיעור שכר הטרחה המקובל בתביעות נזיקיות שאינן תביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, נגזר מאופיו הפרוצדורלי של ההליך הספציפי בעטיו התקבל הפיצוי. בגין ניהול תביעה בערכאה קמא זכאי עורך הדין לשכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מסכום הפיצוי אשר פסקה ערכאה זו לניזוק. בגין ניהול הליך ערעור זכאי עורך הדין לתוספת שכר טרחה בשיעור של 50%. היינו, עורך הדין זכאי - כנטען - לשיעור של 30% בתוספת מע"מ מסך הפיצוי אשר הוסיפה ערכאת הערעור לניזוק על הסכום שנפסק בערכאה קמא. כמו כן טען המבקש כי סיכם עם המשיב על שכר טרחה נוסף בשיעור של 10% מסך הפיצוי העשוי להתקבל, וזאת בגין ייצוגו בהליך הערעור שכנגד.

           (5) עם קבלת פסק דינו של בית משפט זה קיזז המבקש 40% בתוספת מע"מ מהסכום עבור שכר טרחתו.

           (6) המשיב תבע מהמבקש, בבית משפט השלום בתל-אביב, את השבת כל הסכומים אשר גבה לטענתו ביתר, שכן לשיטת המשיב היה זכאי המבקש אך לשיעור של 20% כולל מע"מ מסך הפיצוי אשר הוסף למשיב על ידי בית משפט זה. 

           (7) ביום 29.5.03 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתביעה זו. בפסק הדין דחה בית המשפט את גרסת המשיב לפיה תשלום המע"מ כלול באחוזי שכר הטרחה, וקבע כי על המשיב לשלם למבקש תוספת מע"מ על סכום שכר הטרחה.

           (8) בפסק הדין, אשר כאמור לעיל ניתן על דרך הפשרה, העמיד בית משפט השלום שתי חלופות לפיהן ניתן לחשב את גובה שכר טרחת המבקש עבור ניהול ההליך בבית המשפט העליון:

           הראשונה, ניכוי 20% בתוספת מע"מ מהסכום הנוסף אותו פסק בית המשפט העליון (להלן: "החלופה הראשונה"). השנייה, ניכוי 30% בתוספת מע"מ מהסכום הגלובלי אשר נפסק למשיב הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט העליון (להלן: "החלופה השנייה"). הסך של 30% מסכום הפיצוי הגלובלי משקף שכר טרחה בשיעור של 20% בגין ניהול התביעה בערכאה הראשונה ושיעור של 10% בגין ניהול הערעור בבית משפט זה. בית משפט השלום ביכר לפסוע בנתיב החלופה השנייה, בראותו תביעה נזיקית אשר נידונה בשלוש ערכאות שונות כמקשה אחת. לאור פסיקת בית משפט השלום נדרש המבקש להשיב כספים למשיב.

           (9) על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי חזר בראשית דבריו על ההלכה כי התערבות ערכאה של ערעור בפסק דין אשר ניתן על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט תהיה במקרים מצומצמים, משחרג בית המשפט "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו". עם זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי החלופה השנייה בה בחר בית משפט השלום "חורגת מהמסגרת שהותוותה על ידי הצדדים", שכן אף המבקש לא דרש 30% מסך הפיצוי אותו העניק בית משפט השלום למשיב אלא 20% בלבד, ואשר על כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבחור בחלופה הראשונה. על פי חלופה זו זכאי המבקש לשכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מסך כל הפיצוי שנפסק למשיב.

ג.        (1) בבקשה הנוכחית נטען, כי בית משפט השלום לא חרג מסמכותו בקבעו כי שכר הטרחה יחושב על פי החלופה השנייה, שכן שני הצדדים הסמיכו אותו לדון בשיעור שכר הטרחה בגין ניהול ההליכים בכל הערכאות. לשיטת המבקש, שכר הטרחה בשיעור של 30% לרבות בעבור ההליך הראשון בבית משפט השלום, נקבע כפיצוי חלקי, על דרך הפשרה, בגין אי פסיקת שכר טרחה בעבור טיפולו של המבקש בערעור שכנגד. שיקול שכזה, לדעת המבקש, אינו מהווה חריגה מסמכות בית משפט השלום מקום בו פסק על דרך הפשרה.

           (2) לחילופין נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לצמצם את התערבותו ככל הניתן בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה, שכן יכול היה בית המשפט לדבוק בחלופה השנייה (בה בחר בית משפט השלום) בכל הנוגע לשכר הטרחה בעבור ההליך בבית המשפט העליון, ולצמצם את שיעור שכר הטרחה בעבור ההליך הראשון בבית משפט השלום לשיעור של 20%.

           (3) עוד טוען המבקש,  כי בית המשפט המחוזי סטה מן הפסיקה בקשר עם חישובו של שכר טרחת עורך דין השנוי במחלוקת; בעוד שהומצאו על ידיו חוות דעת של עורכי דין מהתחום הנזיקי בדבר שכר הטרחה המקובל בענף, לא המציא המשיב כל חוות דעת התומכת בגרסתו לגבי שכר הטרחה הנוהג בהליכי ערעור בתביעות כגון דא.  כן נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם ממידת מורכבותה של תובענת הנזיקין שבנדון, מכישוריו של המבקש, מן המוניטין שצבר ומהיקף העבודה שהשקיע.

           (4) עוד נטען, כי פרט 5(1) בתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 תומך בגרסת המבקש, לפיה שכר הטרחה בעבור ניהול הליך ערעור אזרחי בבית המשפט העליון גבוה ב- 50% משכר הטרחה בעבור ניהול ההליך בערכאה הדיונית.

           (5) נטען גם, כי למעשה אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת המשיב במלואה (למעט בנוגע לאי הכללת המע"מ באחוזי שכר הטרחה),  וקבע כי שכר הטרחה יעמוד על שיעור של 20% מסך הפיצוי אשר נפסק בין בערכאה הדיונית ובין בהליך הערעור. לטענת המבקש אל לו לבית המשפט שלערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, קל וחומר מקום בו פסקה הערכאה הדיונית על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, שבכגון דא מצומצמת ההתערבות הערעורית.

ד.        (1) לאחר העיון אין בידי להעתר לבקשה.

           (2) ראשית, עם כל הטרוניה העולה מן הבקשה ועם כל חשיבותה ביחסים שבין הצדדים, אין היא חורגת מגדרי המחלוקת שביניהם לעבר עניין משפטי או ציבורי בעל תחולה רחבה יותר, אשר בשכמותו תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא - כתארו אז שמגר). עם זאת, לא אמנע מהידרשות קצרה לעניין לגופו, בשני פניו, הפרוצדורלי והמהותי.

           (3)(א) באשר לפן הפרוצדורלי - נטען כנגד התערבות בית המשפט המחוזי בהחלטתו של בית משפט השלום לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. אכן, התערבות בית משפט שלערעור בפסיקה שניתנה לפי סעיף 79א' באה במשורה, ואומר מייד, כי ככל שהמדובר בערכאה שלישית הריהי במשורה שבמשורה; ראו רע"א 4604/04 בוקרה נ' סגל, פ"ד נח(6) 894, שצוטט על-ידי בית המשפט המחוזי. הטעם להתערבותו של בית המשפט המחוזי במקרה דנן היה קביעתו,  כי בית משפט השלום חרג מן המסגרת שהותוותה על-ידי הצדדים בכך שפסק 30% שכר טרחה בגין סכום הפיצוי שנפסק הן בבית משפט השלום הן בבית משפט זה, דבר שגם המבקש - כדברי בית המשפט המחוזי - לא טען לו. המבקש מודה אמנם כי לא תבע 30% גם על שכר טרחתו בעבור המשיב בבית משפט השלום, אך לדעתו, בגדרי התביעה הנוכחית בעניין שכר הטרחה, נכרכה כל סוגיית שכר הטרחה בכל גלגולי התיק יחדיו, והתוספת לשכר טרחה שקבע בית משפט השלום בתביעה זו בהכרעתו לפי סעיף 79א' גם בעבור הליכים קודמים, באה לפצות על כך שלא פסק דבר בעבור ייצוג בערעור נגדי. אך מניח אני, כי בית המשפט המחוזי ראה את התערבותו כתיקון טעות, בראש וראשונה (ראו ע"א 2587/98 מידנברג נ' ששון (לא פורסם) (השופט אריאל)). לעניין זה, אף שאחזור ואציין כי גדרי ההתערבות בהחלטה הניתנת לפי סעיף 79א' צריכים להיות מצומצמים, איני יכול לבוא בטרוניה עם בית המשפט המחוזי שסבר כי מה שלא נתבע אינו צריך ככלל להיות חלק מהחלטה שיפוטית; לפיכך ראה זאת כבא באותה מסגרת, צרה מטבעה, שפתח המחוקק באפשרו ערעור גם על החלטות לפי סעיף 79א'. יצוין כי הסכמת הצדדים, לאחר שיג ושיח מסוים, לכך שבית משפט השלום יכריע לפי סעיף זה לא היתה מסויגת, ואף נקבע כי "פסק הדין יהיה מנומק וכפוף לזכות ערעור" (ראו פרוטוקול בית משפט השלום מיום 24.2.03 וההחלטה שם). היה כמובן בידי המבקש שלא להסכים להכרעה לפי סעיף 79 א', לנהל את הליך ההוכחות ולנסות להוכיח את גירסתו בדבר ההסכמות לעניין שכר טרחה, השונה מגירסת המשיב כעולה מכתבי הטענות ומן ההחלטות השיפוטיות. אך משהסכים להליך לפי סעיף 79א' כפי שנוסח בהחלטת בית משפט השלום מיום 24.2.03, קיבל עליו את כלליו לרבות הערעור, עם כל אי הנחת שבדבר מבחינתו עתה. זה המקום לומר, כי שלא כטענת המבקש, אין לומר שפסק הדין בערעור סוטה מפסיקה קודמת בנושא שכר טרחה, שהרי עצם ההסכמה להליך לפי סעיף 79א' פירושה, בעיניים פקוחות - והמבקש הוא עורך דין ותיק ומנוסה בבתי המשפט - היה ויתור על הליך ראייתי, לרבות הוכחת גדריו המקובלים של שכר טרחה בנסיבות ענייננו, שאין לומר עליהם כי הם כללים חצובים בסלע.